כיצד לשמור על מחממי האינפרא-אדום בחדר האמבטיה בטוחים (ותקינים)
הרעיון של התקנת מחממי אינפרא-אדום בחדר אמבטיה עםתקרות גבוהות נשמע נהדר, עד שנזכור דבר אחד: האדים.
חדרי אמבטיה הם בעצם חדרים לחים. כל האדים האלו יוצרים מסלולים לחשמל להתפשט למקומות שבהם הוא לא אמור להיות. אם הבידוד של המחמם אינו איכותי, עלולים להיות זרמים לא רצויים, או אפילו קצר חשמלי.
הנה כיצד אנו מונעים זאת.
הכל מתחיל בחוסמים
צינורות קוורץ רגילים אינם מספיקים כאן. אנו משתמשים בחוסמים דיאלקטריים איכותיים בקצוות המחמם, כדי שהלחות לא תחדור לתוך המחמם. חייב להיות חיבור אטום לחלוטין.
למה? כי אם האדים יחדרו לתוך המחמם, הם יפגעו בגז ההלוגן, והמחמם יישרף מהר מאוד. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בגומי סיליקון או פלואורורבר. הם מחזיקים את המחמם במקומו ומונעים את חדירת הלחות.
התמודדות עם דליפות
בחדר לח, הדבר היחיד שמגן עלינו מפני שוק חשמלי הוא המרחק בין האלקטרודות החיוביות לבין השלדה המחוברת לקרקע.
כדי להיות בטוחים, אנו משתמשים בשני שכבות של בידוד. ראשית, המחזיק של המחמם חייב להתאים בדיוק למתח ולהספק של המחמם. לאחר מכן, אנו משתמשים בחומרים חזקים שלא יישברו כשהלחות עולה ל-90%.
ועוד טיפ: ודאו שהחוט המחובר לקרקע מחובר ישירות לשלדה המתכתית. כך, אם אחד החוסמים יכשל, המפסק יפעל מיד, והמחמם לא יהפוך לחוט חיובי.
החלק הקשה: חום לעומת חוסמים
חוסמים אטומים הם מצוינים לשם שמירה על בטיחות, אך הם לא מסייעים לזרימת האוויר.
כשמכסים את המחמם במעטפת עמידה במים, החום נלכד בתוכה. זה גורם לנקודות המגע להתחמם יותר מדי. אם מכניסים יותר מדי הספק למחמם קטן, ייתכן שהבידוד של הקצוות יימס.
זו בעיה של איזון. צריך שהמחמם יהיה עמיד בפני מים, אך גם שיהיה לו מספיק מקום לזרימת אוויר, כדי שהמחמם לא יישרף. למצוא את האיזון הנכון זה ההבדל בין מחמם שיחזיק מעמד שנים רבות לבין מחמם שיתקלקל תוך כמה חודשים.