שמירה על בטיחות מחממי האינפרה-אדום בחדר האמבטיה (ועל יבשותו)
בואו נהיה כנים: התקנת מחממים חשמליים בחדר אמבטיה זה כמו לשחק עם אש – לא באופן מילולי, אבל אתם מבינים למה אני מתכוון. בגלל האדים שנוצרים מהמקלחת החמה והמים שנשפכים מדי פעם, יש סיכוי גדול לקצר חשמלי אם לא נהיה זהירים. אזור הסיכון הגדול ביותר הוא המקום בו הצינור הקוורץ נפגש עם קצוות החיבור. שם בדרך כלל קורים הבעיות.
עצירת הדליפות
לרוב המנורות בעלות טכנולוגיית האינפרה-אדום יש קצוות חיבור שהם פשוט… פתוחים. בחדר אמבטיה עם אדים, הלחות נדבקת לקצוות האלו, וכך נוצר מעין “גשר” שמאפשר לחשמל לעבור ישירות למסגרת המנורה. זה לא טוב. כדי לפתור את בעיה זו, אנו משתמשים במעטפות אטומות ברמת IP65. אני מעדיף לעטוף את נקודות החיבור בחומרי סיליקון עמידים בפני חום. זה יוצר מחסום אטום ועמיד בפני מים. אם לא עושים זאת, או אם האטימה אינה טובה, המפסק המגן יפעל מיד כשמדליקים את המחמם.
החומרים הנכונים למטרה זו
זכוכית קוורץ היא החומר המושלם לשימוש ברכיבי החימום, מכיוון שהיא לא נשברת כשהטמפרטורה משתנה באופן דרסטי. אך החלקים שמחזיקים את הרכיבים האלו צריכים להיות לא מוליכים חשמל או להיות מחוברים כראוי לקרקע. אנו משתמשים בחומרי בידוד קרמיים כדי להרחיק את רכיבי החימום מהמסגרת המתכתית. זו דרך פשוטה להבטיח בטיחות – אם החוטים נפגעים, המסגרת לא תהיה מוליכה חשמל ולא יהיה סיכוי לשוק. כמו כן, אל תוותרו על סוגי כבלים איכותיים. השתמשו בכבלים עם שכבת בידוד כפולה, שעמידים בפני טמפרטורות של 200°C+. אם המעטפת החיצונית של הכבל נמסה, יהיה חשמל חשוף באוויר לח – ואף אחד לא רוצה את זה.
האיזון בין חום לבין בטיחות
הבעיה היא שכשמשתמשים בחומרי אטימה ומעטפות כדי למנוע דליפות, למעשה מכסים את קצוות המנורה. זה גורם לחום להתקבץ בדיוק בנקודות החיבור. אם הכבלים אינם עמידים בפני החום הזה, הבידוד יהפוך לשביר עם הזמן. זה תהליך איטי, אך הוא יכול לקרות. כדי שהמנורה תעבוד כראוי, יש להשתמש בחוטים מצופים ניקל – הם עמידים יותר בפני חום ולא נוטים להתחמצן. אני גם ממליץ לעקוב אחר מונה הזרם החודר. אם שמתם לב שההתנגדות יורדת מתחת ל-2MΩ, אל תחכו – החליפו את חומרי האטימה לפני שהמנורה נהרסת לחלוטין.